היכולת של שחר לראות את האדם שמולו

בעיניים טובות ובסקרנות אמיתית

היא השראה בפני עצמה.

די בכך כדי להרגיש מיד בבית.

והבית הזה מרגיש בטוח מספיק כדי לאפשר, אפילו לרגע, לשחרר את האחיזה בתדמית, בהרגלים ובדפוסי ההגנה, ולצאת למסע.

 

מסע של קבלה,

של קרבה אל עצמי,

ושל חמלה עצמית.

​

לאדם רציונלי שכמוני שרגיל להחזיק שליטה עצמית גבוהה,

המילים הללו עלולות להישמע כמליצות “רוחניקיות”.

ויחד עם זאת, אני עומד מאחורי כל אות וכל מילה.

כשמו כן הוא, שחר האיר לי דרך חדשה לפסוע בה, והעניק לי כלי ישן, חדש,

לעצב בו את תודעתי ולהמשיך לעשות בו שימוש בכל עת ובכל נושא שבו אני רוצה להתפתח

ולקחת מנהיגות על החיים שלי.

​

אני חושב בכנות שכל אדם שיפסע בכוונה ובאומץ אל "מסע טקסים" שכזה,

ייתן לעצמו מתנה לחיים ופתח לחירות פנימית.

 

כותב זאת בהרבה הערכה, אהבה והודיה.

​

(עמית, מעלה יוסף)